מוקה, העיר הגדולה ואנחנו...

תחרויות אדריכליות- בואו נדבר על זה.

שמעתם על המושג 'דיסוננס קוגניטיבי'? זה בעצם היכולת של המח לשכוח, כמו שרגע אחרי לידה האישה נוטה לשכוח את הסבל שעברה כך גם אנחנו עם תחרויות שוכחים את הסבל וממשיכים הלאה לתחרות הבאה.

עובדים כל היום וכל הלילה ללא תמורה, מרגישים כמו סטודנטים לארכיטקטורה שנה שניה, שוברים במשך כמה שבועות את הראש על קונספט חדשני שלא נראה עוד כמותו ובסוף...בסוף לרב לא זוכים. יש כעס ועולה השאלה "למה עשינו את זה לעצמנו?" ואז חוזרים לשגרה ומהר מאוד שוכחים כמה זה היה נורא ומתחילים לפנטז על עוד תחרות וחוזר חלילה!

בשנים הראשונות שלנו, כאדריכלים צעירים ומבטיחים (כך אימא ראתה אותנו) עשינו לא מעט כאלה. חלקן היו טובות יותר, חלקן היו טובות פחות. לאחרונה, נברנו קצת בקבצי הארכיון שלנו כשנתקלנו בתחרות שהגשנו אליה הצעה לפני כעשר שנים כעוד שהיינו צעירים והחלום על עצמאות , שלא לדבר על oomph collective design עוד היה רחוק מאתנו .

התחרות הייתה תחרות בין לאומית שהתקיימה בניו יורק בגדה המערבית של גשר וויליאמסבורג הזוכה בשנים האחרונות לעדנה מחודשת בזכות הג'נטריפיקציה שעוברת על השכונה ששוכנת בצד השני של הנהר בברוקלין. מטרת התחרות הייתה לתכנן מוזיאון לאומנות הקומיקס וסרטים מצוירים. MoCCa - Museum of Comic and Cartoon Art. מעיין קריצה למוזיאון האומנות המודרנית - MoMa, השוכן בעיר.

תהליך הניתוח הקונספטואלי שאב השראה מהנושא עצמו. חשבנו לעצמנו- אם כבר מוזיאון לקומיקס וסרטים מצוירים, למה לא להשתמש בשפה הזו כדי לייצר אדריכלות? האתגר הגדול היה לפרק את סט הכלים הדו ממדיים שעליהם מבוססים ספרי הקומיקס והסרטים המצוירים, ולהרכיבם מחדש לחוויה תלת מימדית של חושים ורגשות. החלטנו שהשפה אותה ניצור תבטא את המעבר מדו מימד שטוח לעומק מלא בעיוותי פרספקטיבה ומניפולציות אומנותיות אותן רצינו לייצר מחדש באדריכלות.

חלונות ענקיים שאינם בפרופורציה

לבאים מהגשר הבניין נראה כמו דף לבן ושטוח. מלא בטקסטורות אטומות, שקופות וחצי שקופות המאפשרות לנו לראות את התנועה המתבצעת בצמוד לחזית הפנימית. טקסטורות המבטאות את אפקט ה- HALFTONE המזוהה כל כך עם אומנות הקומיקס. חלונות גדולים, שאינם בפרופורציה, הפורצים את החזית, מביאים לידי ביטוי את מסגרות הקומיקס שלעיתים גם הן נפרצות על ידי הדמויות. ככל שממשיכים לנוע, ולחדור לתוך העיר, הופך הדף ה"שטוח" לנפח בעל עומק ומורכבות של מנסרות מרחפות הנשלפות מהבניין, רצפות שנראות עקומות וחלונות ענקיים שיצאו מפרופורציה. מעיין עיוותים, המגיעים מעולמו הדו ממדי של הקומיקס. נפחים אלו, המכילים את מתחמי הגלריות, חדרי הלימוד, מרפסת וקפיטריה מייצרים חלל עירוני וגן כיס קטן, המאפשר למשתמש לחוות את הבניין על כל העיוותים שבו, לאו דווקא מהמקום המאיים, אלא כמקום מנוחה כאשר הבניין מקיף אותו ומייצר דפנות לגן הכיס.

המבנה מייצר לידו גן כיס ציבורי מזמין

לפרסום ההצעה ב ARCHDAILY